השנה היא 1972. ריצ'רד ניקסון מבקר בסין, צ'ארלי צ'פלין חוזר לארה"ב לקבל את האוסקר לראשונה מאז שנחשד בקומוניזם, בירושלים הפנתרים השחורים מרימים את נס המאבק החברתי, ובתל אביב קם החוג לקולנוע וטלוויזיה במטרה להפיח רוח במפרשיו של עולם התרבות הישראלי המתהווה.
הקמתו של החוג לוותה בשלל סכסוכים בין האוניברסיטה העברית הממלכתית לבין מקבילתה התל אביבית הצעירה ובהאשמות על חטיפת מרצים. סגל ההוראה יובא ברובו מארה"ב ומאנגליה, מרצים אורחים, ישראלים חוזרים ויהודים שבאו להשתקע כגון במאי הסדרות ג'ון ריצ'רדסון והאנימטור מאולפני דיסני, זאק שוורץ. בקרב מרצי החוג היו חילוקי דעות לגבי מתווה הלימודים שעדיין לא הוגדר כראוי. חילוקי דעות אלה הובילו גם לשביתת סטודנטים, לא האחרונה בהיסטוריה של החוג. בשנתו הראשונה התקבלו לחוג הצעיר והיקר (יקר בגלל הציוד המורכב הדרוש) רק 91 מתוך 245 מועמדים. מתוכם 40 זכו להתקבל למסלול החד חוגי המורחב, בו נלמד הצד המעשי לצורך הכשרת יוצרים ואנשי מקצוע, לצד הלימודים האקדמאיים.
ראשי החוג
זאכרי שוורץ, ארנן צפריר
בוגרים בולטים
איתן גרין, רנן שור, אורי קליין, שמעון דותן, אורנה בן דור, נילי דותן, מאיר שניצר, גידי אורשר, דליה קרפל, יהודה סתיו.
הסרטים של העשור
סרטי הרגישות החדשה בארץ והגל החדש בצרפת הם האורים והתומים של שנים ראשונות אלה. הסטודנטים מתמקדים בדרמות קטנות ואישיות, גם בתרגילי האולפן שלהם. זהו ניסיון להגדיר זהות אישית פרטית בתוך מדינה סוערת ומגוונת. רבים מהסרטים מתארים את חוויית הבדידות בעיר הגדולה, את החיפוש אחר אהבה ושייכות ומנסים למצוא את מקומו של הישראלי בתוך התרבות והמציאות הישראלית הסוערת. השפה הקולנועית פשוטה, הסיפורים פשוטים, המורכבות נמצאת בדמות הראשית ובמציאות שסביבה כפי שהיא משתקפת דרך עיניה, כמו נחום ב"נחום גליקסון" של איתן גרין ואנה ב"אנה עברה בעיר" של נילי דותן.
1967 - חנוכת בניין מקסיקו
בשנות השישים לא הייתה פקולטה ללימודי אמנות בישראל. נשיא האוניברסיטה דאז, ג'ורג' וייז, ראה לנכון לכלול באוניברסיטה שהוביל, גם פקולטה לאמנות. ב־11 במרץ 1964 החליטה ועדת ההיגוי של סנאט אוניברסיטת תל אביב על הקמתה של הפקולטה לאמנויות. כעבור חודשיים הונחה אבן הפינה לבניין הפקולטה החדשה, תרומתם של יהודי מקסיקו וביוזמתו של מר שמעון (סם) וישניאק אשר הקדיש את הבניין לזכר רעייתו פאני וישניאק.
במאי 1967 הסתיימה הבניה ונחנך הבניין החדש שתכנן צמד האדריכלים דן איתן ויצחק ישר, שבין עבודותיהם גם בניין מוזיאון תל אביב. באותה שנה זכו השניים בפרס רוקח על בניין הפקולטה הברוטליסטי, בעל מעטפת הבטון החשופה. בכניסה הוצב פסל פיברגלאס בסגנון אצטקי, מתנת ממשלת מקסיקו, שהפך לסימן ההיכר של הבניין.
בתמונה למעלה: אתר הקמת בניין מקסיקו, 1964. באדיבות הארכיון לתולדות אוניברסיטת תל אביב
צילום: יצחק גרז
הארכיון לתולדות אוניברסיטת תל אביב
שני משמאל: ג'ורג' וייז, נשיא האוניברסיטה בשנים 1963-1971. צילום: יצחק גרז. באדיבות
הארכיון לתולדות אוניברסיטת תל אביב
בניין מקסיקו החדש, בין בניין הספריה המרכזית לבניין ביה"ס לאדריכלות. באדיבות הארכיון לתולדות אוניברסיטת תל אביב
בניין מקסיקו בעת הקמתו. באדיבות הארכיון לתולדות אוניברסיטת תל אביב
1972 - הקמת הפקולטה לאמנויות
החוגים הקיימים לתיאטרון, לתולדות האמנות ולמוזיקה מאוחדים לפקולטה אחת הנקראת "הפקולטה לאמנויות ותקשורת". אליהם מצורף חוג חדש – החוג לקולנוע וטלוויזיה, שמיועד להיות חממה לגידול וטיפוח יוצרי וחוקרי קולנוע וטלוויזיה כחול לבן.
בתמונה למעלה: בניין מקסיקו, 1972. באדיבות הארכיון לתולדות אוניברסיטת תל אביב
צילום: ו. בראון. באדיבות הארכיון לתולדות אוניברסיטת תל אביב
צילום: ו. בראון. באדיבות הארכיון לתולדות אוניברסיטת תל אביב
צילום: ויויאן סילבר. באדיבות הארכיון לתולדות אוניברסיטת תל אביב
צילום: יצחק גרז. באדיבות הארכיון לתולדות אוניברסיטת תל אביב
המחזור הראשון של החוג לקולנוע
צילום: משה מילנר לע"מ
סרטו של דרור שמחוני, בוגר המחזור הראשון. בהשתתפות: גידי אורשר, אורי קליין, איתן גרין. התרגיל צולם על גג בניין מקסיקו. 1972. באדיבות הבמאי.
1972 - תורמת מפתיעה לחוג לקולנוע החדש
גרייס קלי, נסיכת מונקו והנסיכה הלא רשמית של הוליווד תורמת לחוג הצעיר.
מתוך עיתון "האוניברסיטה", אוקטובר 1972. באדיבות הארכיון לתולדות אוניברסיטת תל אביב
1973 - פרופ' משה לזר - דקאן הפקולטה לאמנויות (1971-1977) וראש החוג לקולנוע במחזורו הראשון
לזר (1928-2012), חוקר ספרות והיסטוריה, ראש המחלקה לספרות באוניברסיטה העברית בשנות ה-50 וה-60, בוחר ב-1971 לפרוש מתפקידו בירושלים ולעבור לאוניברסיטת תל אביב כדי לשמש דקאן לפקולטה החדשה.
לזר, עם כניסתו לתפקיד החדש: "אנו מקווים שהבוגרים יוכלו לתרום לפיתוח תעשיית הקולנוע בארץ, עם ריבוי ההסרטות, המקומיות והזרות, הנערכות כאן. אנו רוצים שהבוגרים יהיו לא רק אנשי מקצוע אלא גם בעלי השכלה כללית בשטחים הקרובים לעיסוקם."
בתמונה: משה לזר. מתוך עיתון "האוניברסיטה", יולי 1974. באדיבות הארכיון לתולדות אוניברסיטת תל אביב
יעקב מלכין
מלכין (1926 – 2019) היה סופר ומחזאי, עורך, מתרגם, מבקר תרבות ומחנך ישראלי. ב-1971 ייסד, יחד עם דיקן הפקולטה החדשה לאמנויות, פרופ' משה לזר, את החוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב. מלכין האמין בכוחו הספרותי של התסריט, תפיסה שבאה לידי ביטוי באמירתו: "אפשר לעשות סרט רע מתסריט טוב, אך אינני מכיר סרט מעולה שנוצר בעקבות תסריט גרוע". יחד עם חבורת סטודנטים – אורי קליין, גידי אורשר, איתן גרין, אירמה קליין, דני ורט וגדעון אמיר – הוציא לאור את "קלוזאפ", כתב עת שעסק באמנות הקולנוע. במקביל פעל יחד עם ליה ון ליר על פיתוח הארכיון הישראלי לסרטים ועל הקמת הסינמטק הראשון בחיפה ואחר כך בירושלים. ב-2004 זכה בפרס הוקרה על מפעל חיים מטעם פסטיבל הקולנוע הבינלאומי בירושלים.
בתמונה: יעקב מלכין, 1961. צילום: בוריס כרמי. אוסף מיתר, האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית
1973 - השקת מגזין "קלוז אפ"
השקת מגזין קולנוע חדש בשם "קלוז-אפ", בשיתוף ארכיון הסרטים בחיפה, סנונית ראשונה לכתיבה אקדמית וביקורתית במדינת ישראל. חברי המערכת: הסטודנטים גידי אורשר, אורי קליין, איתן גרין, ניסים דיין, דניאל ורט, עוזי פרס ויעקב מלכין. העורכים: אורי קליין ואירמה קליין.
בתמונה: שער הגיליון הראשון, 1973.
למטה: שער הגיליון החמישי, 1978.
ד"ר רגינה דרייר-ספרד - מעמודי התווך של חוג הצעיר
דרייר-ספרד (1910-1991): חוקרת תיאטרון וקולנוע, מרצה מיתולוגית באוניברסיטה החל משנות ה-60 המאוחרות. למדה עם סרגיי אייזנשטיין במוסקבה, ולימדה היסטוריה של הקולנוע בבית הספר היוקרתי לקולנוע של לודז' בפולין. עם עלייתה לארץ לאחר שגורשה מפולין כיהנה בחוג כמרצה בכירה להיסטוריה ותיאוריה של הקולנוע והייתה מחוקרי הקולנוע הראשונים בארץ. לימדה בשנים הראשונות בחוג את תולדות הקולנוע האילם.
איתן גרין: "ההרצאות שלה היו זכורות לי כהרצאות מופתיות שלא כמו הרבה מן המורים בשנים הראשונות, היא היתה מאוד בקיאה בחומר, המיתולוגיה סביבה אמרה שהיא לימדה את רומן פולנסקי. כיוון שהיתה אמנם בקיאה מאוד מצד אחד, אבל כנראה לא בטוחה בעברית שלה, היא היתה מקריאה את כל השיעור מכרטיסיות, ואף מסיימת אותו תוך שהיא מביטה אל הכרטיסייה ומדקלמת, "טוב, עכשיו הסתיים השיעור". יחד עם זה, השיעורים שלה היו מלהיבים ביותר על נושא שמלכתחילה לא היה כל כך מלהיב. כולנו, שהיינו כיתה של בקיאים גדולים כמו אורי קליין, מאיר שניצר ודני ורד, שתינו את דבריה בצמא וכיבדנו אותה מאוד".
בתמונה: דרייר-ספרד בפריז, באדיבות המשפחה
1973 - הקמת האולפן הקטן
לצרכי ההכשרה המקצועית נבנה אולפן בסיסי להפקות טלוויזיה בו לומדים ומתנסים הסטודנטים בתפקידי ההפקה השונים.
בתמונות: הסטודנטים נתן בירק ודרור שמחוני בעת הפקת אולפן. באדיבות דרור שמחוני
1973 - כתבה בעיתון "מעריב" על החוג לקולנוע
כתבתה של ורדה צ'יצ'יק, "מעריב", 27 לפברואר 1973. מתוך אתר עיתונות יהודית היסטורית www.JPRESS.org.il, מיסודם של הספרייה הלאומית ואוניברסיטת תל-אביב
1973 - דוד פרלוב מצטרף לסגל ההוראה
פרלוב (1930-2003) היה במאי קולנוע ישראלי, מחשובי היוצרים הדוקומנטריים בישראל, זוכה פרס ישראל לקולנוע. במקביל לצילומי סרטו "יומן" המוערך, החל פרלוב ללמד בחוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב, והעמיד מאות תלמידים ומעריצים שהושפעו מדרכו, עד פרישתו לגמלאות. פרלוב היה דמות מרכזית בעיצוב דרכו של החוג לקולנוע כמעט מראשיתו והשפעתו הרבה אשר הועברה הלאה על ידי תלמידיו שהפכו למרצים, מורגשת עד היום.
בתמונה למעלה: פרלוב ותלמיד לצד הסטינבק – שולחן לעריכת פילם. מתוך עיתון "האוניברסיטה", יולי 1974. באדיבות הארכיון לתולדות אוניברסיטת תל אביב
פרלוב במהלך שיעור בימוי. מתוך עיתון "האוניברסיטה", יולי 1974. באדיבות הארכיון לתולדות אוניברסיטת תל אביב
1973 - נחמן אינגבר מצטרף לצוות ההוראה
אינגבר הרצה בחוג לקולנוע משנת 1973 ועד פרישתו ב-2018. סייע בהקמת הקרן לעידוד סרטי איכות (1979) והיה אחראי על פעילותה. ב-1988 יזם את הקמת הפרויקט לקולנוע במסגרת קרן רבינוביץ' לאמנויות תל אביב, שבה שימש כמנהל אמנותי במשך שנים רבות. נחמן אינגבר הוא ממבקרי הקולנוע הבכירים והוותיקים בישראל ומרצה לקולנוע בכל הארץ. בחוג העביר במשך שנים רבות את שיעורי המבוא לתולדות הקולנוע בהם חשף את הסטודנטים לידע הרחב שלו במגוון תחומים גדול.
בתמונה: נחמן אינגבר בפסטיבל ירושלים. צילום: משה שי. "חדשות", 11 במאי 1989. מתוך אתר עיתונות יהודית היסטורית www.JPRESS.org.il, מיסודם של הספרייה הלאומית ואוניברסיטת תל-אביב
1973 - יגאל בורשטיין מצטרף לצוות ההוראה
בורשטיין, חוקר קולנוע, במאי ותסריטאי, הוא אחד הקולות המיוחדים בקולנוע הישראלי בחמישים השנים האחרונות. בין סרטיו: "ליבוביץ' במעלות", "מכתבים לפליציה" ו-"אושר ללא גבול". בשנת 2020 הוענק לבורשטיין פרס מפעל חיים על ידי הפורום הדוקומנטרי לישראל. ראייתו הקולנועיות הייחודית של בורשטיין והתמקדותו בקולנוע תיעודי ונסיוני הוסיפה ומוסיפה מימד נוסף לסרטי הסטודנטים שעברו תחת ידיו.
בתמונה: בורשטיין בחוג לקולנוע. צילום: דוד פרלוב. באדיבות יעל פרלוב
ראש החוג הרשמי הראשון (1974-1977) - זאכרי שוורץ
שוורץ (1913-2003), יליד ארה"ב, יוצר לשעבר בחברת וולט דיסני, ממקימי אולפני האנימציה "יו-פי-איי". עלה לישראל במקביל לפתיחתו של החוג לקולנוע ונבחר על ידי משה לזר כאחד משני עמודי התווך של החוג המתהווה, יחד עם במאי הטלוויזיה דון ריצ'רדסון.
חילוקי דעות בין השלושה הביאו לאכזבתו של ריצ'רדסון מהתנהלות החוג ולעזיבתו את החוג ואת הארץ.
שוורץ התמנה לראש החוג הראשון והחזיק בתפקיד זה משך ארבע שנים.
בתמונה: זאכרי שוורץ. מתוך עיתון "האוניברסיטה", יולי 1974. באדיבות הארכיון לתולדות אוניברסיטת תל אביב
1975 – הקמת האולפן הגדול ללימודים מתקדמים
מפאת עלויות הציוד הגבוהות הכרוכות באולפן צילומים, בשנותיו הראשונות של החוג נאלצו הסטודנטים להסתפק באולפן צנוע למדי לצרכי לימודיהם, כמו גם באולפני הטלוויזיה החינוכיות ובאולפני הרצליה לשם הכשרה מקצועית מתקדמת. ב-1975 הוקם לצד האולפן הקיים אולפן גדול יותר ובעל ציוד מתקדם יותר שהפך לאולפן הצילומים המרכזי של החוג, הן להפקות טלוויזיוניות והן לתרגילים ולסרטים.
בתמונה למעלה: אבינעם דמארי. צילום: דרור שמחוני
1976 - אברהם גורדון - הדוקטורנט הישראלי הראשון בתחום הקולנוע
גורדון מבסס את התזה שלו על עבודתו של הבמאי הרוסי דזיגה ורטוב במסגרת לימודיו בחוג, בהנחייתה של ד"ר רגינה דרייר-ספרד. כעבור שנים ספורות יצטרף לסגל ההוראה וילמד בו עד לפרישתו כעבור ארבעה עשורים בתחום הקולנוע הרוסי והמזרח אירופאי מתוך דגש על העומק הסוציולוגי והפילוסופי של הקולנוע, בשילוב שיח מעמיק עם הסטודנטים על כל היבטי היצירות.
בתמונה: גורדון בארכיון החוג, 1997. צילום: ליביו כרמלי ובאדיבותו
1977- קבוצת קי"ץ
קבוצה של אנשי קולנוע וביניהם הבמאי יהודה נאמן (לימים ראש החוג), המבקר והמרצה נחמן אינגבר ובוגר החוג הטרי רנן שור מובילים להקמת הקרן לעידוד סרטי קולנוע ישראליים אישיים ואיכותיים בתמיכה ממשלתית. זהו צעד שמעורר את זעמם של אנשי הקולנוע הבידורי והמסחרי אבל מהווה נקודת מפנה בהיסטוריה של הקולנוע הישראלי ואת הבסיס לחוק הקולנוע שיחוקק כעבור עשרים שנה.
כתבתה של סמדר שיר, "מעריב", 20 פברואר 1978. מתוך אתר עיתונות יהודית היסטורית www.JPRESS.org.il, מיסודם של הספרייה הלאומית ואוניברסיטת תל-אביב
ראש החוג לקולנוע (1978-1980, 1984) - ארנן צפריר
צפריר (1932-1996) החל את דרכו כשחקן תאטרון אך אהבתו לבימוי הביאה אותו מהמשחק אל הקולנוע. למד קולנוע בפריז, עסק בבימוי דוקומנטרי, הקים חברת הפקות קטנה בירושלים של שנות הששים ואף חזר למשחק בסרטים "פלוך" ו"דניאל שלי". בחוג החל את דרכו בלימוד הפקה ובתור מרכז החוג תחת ראשותו של פרופ' זאכרי שוורץ ולאחר שזה סיים את תפקידו, החליף צפריר את מקומו כממלא מקום ראש החוג לשלוש השנים הבאות. ב-1984 חזר לתפקיד זה לשנת לימודים נוספת אבל מחאה של סטודנטים לקולנוע נגד מתווה הלימודים הביאה לסיום תפקידו. שימש כיושב ראש איגוד הבמאים.
בתמונה: צפריר מתוך הסרט "שיעור בפסנתר" (1975), בבימויה של ציפי טרופה. באדיבות הבמאית.
1979 - אברהם הפנר מצטרף לסגל ההוראה
הפנר (1935-2014), מהיוצרים החשובים בקולנוע הישראלי, במאי ותסריטאי של סרטים מוערכים כגון "לאן נעלם דניאל וקס" ו"דודה קלרה" וזוכה פרס אופיר על מפעל חייו. הפנר הביא גישה רעננה להדרכת במאים ותסריטאים והניע דורות של סטודנטים להביא את הגישה הפרטית שלהם ליצירה. יחסו האישי והקרוב לתלמידיו וסגנון ההוראה החופשי והמשעשע בשילוב ידע קולנועי עצום, הותירו רושם עמוק על יצירותיהם בתקופת הלימודים ואחריה.
1979 - בחינת הכניסה האחרונה לחוג לקולנוע וטלוויזיה
בחינת הכניסה האחרונה לחוג לקולנוע וטלוויזיה משנת 1979 שהסתמכה על תיק עבודות וריאיון קבלה. בתחילת שנות ה-80 בוטלו מבחני הכניסה לחוג ותנאי הקבלה הסתמכו על ציון משוקלל של ציוני הבגרות והפסיכומטרי. לפי ההנחה של פרופ' יהודה ג'אד נאמן, כל מי שמבקש ללמוד בחוג- קיימים בו הזיקה והכישרון לקולנוע. בשנת 1980 התקבלו קרוב ל-200 סטודנטים, לעומת 30 במתכונת הלימודים הקודמת.